פסק-דין בתיק ה"פ 268/01

1.         בתובענה זו, שהוגשה ביום 7.2.01, עתרה המבקשת שבית המשפט יורה על פירוק השותפות שבינה לבין המשיב, שותפות שניהלה עסק בשם "פפרוסו פיצה בר" ברח' מדינת היהודים 99 בהרצליה (להלן: - " השותפות").

            בתובענה, עותרת המבקשת שפירוק השותפות ייעשה בדרך של "קנה או תן לקנות" או בכל דרך אחרת שתראה לבית-המשפט.

            בד בבד עם הגשת התובענה הגישה המבקשת גם בקשה למינוי כונס נכסים או מנהל מיוחד שיפעיל את השותפות עד לפירוקה (בשא 4386/01).

2.         בתצהיר שצירפה המבקשת סיפרה היא שבשנת 1999 הוסכם בינה לבין המשיב, שהוא אחי-אמה, שתוקם השותפות הנ"ל, והשותפות אכן הוקמה ופעלה כשורה, עד שבחודש אוגוסט 2000, החלה חברתו של המשיב, גב' רינה דינרסקי (ששורבבה לתובענה לאחר שהייתה משיבה בצו הזמני), להשתלט על העסק, לא שיתפה פעולה ויצרה מתחים שהביאו לחוסר אפשרות לתפקד כשותפות.

            אמנם נעשו נסיונות ליצור רגיעה, אך בסופו של דבר הגיעו הדברים לידי קרע שאינו ניתן לאיחוי, המבקשת נוטרלה מהעסק, משבר האמון הלך והחריף, עד שהוגשה התובענה.

3.         בתצהיר התשובה של המשיב, הכחיש הוא את טענות המבקשת והטיל עליה את האחריות להתדרדרות ביחסים. המשיב אף גרס שהמבקשת שמה לה למטרה בתובענה להביא לחיסול כלכלי שלו ושל חברתו, בניגוד לרצונו.

4.         בתחילת דרכה של התובענה, נדונה היא לפני כב' השופטת צ'רניאק. בישיבת 18.10.01 הוסכם על פירוק השותפות החל מ-23.1.01 ומונה רואה-חשבון מומחה ע"י בית המשפט, לעריכת החשבונות בין השותפים. ניתנו למומחה הוראות ע"י בית המשפט, ואף ניתנו לו, לאחר מתן חוות-הדעת, הנחיות מתאימות.

5.         בחוות-דעתו של המומחה, רו"ח ציון דותן, קבע הוא, לאחר שסקר את יתרת סכומי ההשקעות בנכסים קבועים, בניכוי פחת חשבונאי מקובל, בתוספת חייבים לשותפות ומלאי, ובניכוי התחייבויות השותפות לצד ג' - לתאריך הפירוק כי הסכום המגיע, לפי חשבונו, למבקשת הוא 85,342 ש"ח כנגד חשבונית, וכנגד קבלת כל הנכסים וההתחייבויות של השותפות שתפסיק להתקיים.

לפי דרישת המבקשת, תוקן גם דו"ח זה, והסכום המגיע למבקשת, אליבא דרואה החשבון, הועמד על סך 96,906 ש"ח. בתובענה דנן עותר ב"כ המבקשת שייפסק סך 85,559 ש"ח וכן סך 4,820 ש"ח כנגד קבלת אריזות - ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מינואר 2001.

6.         המחלוקת בין הצדדים, בה נדרשת הכרעה בפסק-דין זה, היא: האם זכאית המבקשת לפסיקת הסכום האמור במסגרת התובענה דנן, או שעליה להגיש תובענה נפרדת.

            גדר המחלוקת נעוץ בעובדה שבתובענה עתרה המבקשת לפרק השותפות, בדרך של BMBY - ולא עתרה לכל סעד אחר, לרבות, סעד כספי.

            השותפות פורקה, בסופו של דבר, לא בדרכים המוצעות, אלא בדרך של סגירת העסק.

            ב"כ המבקשת, בסיכומיו, מודע לעובדה שלא עתר לכל סעד כספי ומתמודד עם קושי זה בשתי דרכים: האחת - בהעלותו את הטענה שנכרת בין הצדדים הסכם דיוני במהלך כל הדיונים בבית המשפט, והשניה - בהעלותו את הטענה שבעת שעתר לפירוק השותפות, עתר לחילופין, שהפירוק יתבצע בכל דרך אחרת שתראה לבית המשפט, ובעתירה זו נכללה, במשתמע, העתירה לסעד כספי. ב"כ המבקשת, בסיכומיו, טוען שההסכם הדיוני כלל את השארות המשיבים בפיצריה ועזיבת המבקשת.

7.         כאמור, התובענה, בעת שהוגשה, התייחסה לפירוק השותפות בדרך של BMBY - ויצאה מנקודת הנחה שהפיצריה תמשיך לפעול. בפועל, התובענה הוגשה ב-7.2.01, וחודשים מספר לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכמה שהשותפות תפורק, וכמועד הפירוק ייחשב יום 23.1.01, דהיינו, לפני הגשת התובענה.

            ההסכמה על הפירוק הושגה מבלי שהצדדים הודו זה בטענות האחר, שהרי המשיב טען לכל אורך הדרך שאין כל עילה לפרק השותפות ובפיו היו טענות חמורות ביותר כלפי המבקשת ותרומתה להתדרדרות הכלכלית.

            כתוצאה מכך נוסחה ההסכמה בפרוטוקול באופן שרואה החשבון יישב את החשבונות שבין הצדדים על-פי הכללים המפורטים בסעיף 51 לפק' השותפויות, אך - "אין באמור בהסכמות דלעיל כדי לגרוע מטענותיהם ההדדיות של הצדדים אחד כלפי השני, ו/או מהגשת תביעות כספיות".

            יוצא שהטענות ההדדיות לא הוכרעו. השותפות אכן פורקה, והמצב החשבונאי ברור, מבחינת היקף ההשקעות, החיובים והזיכויים של כל אחד מהשותפות, אך אין בכך כדי להכריע בשאלה אם אכן זכאית המבקשת לסכום הנדרש על-ידיה, בשל העובדה שבית המשפט לא נדרש כלל להכרעה עובדתית בטענות העובדתיות של הצדדים.

            בנקודה זו יצויין שב"כ המבקשת ניסה עוד בחודש מאי 2003 לעתור לקבלת פסק-דין חלקי (בש"א 9100/03) בדרך של חיוב המשיב בסך 50,000 ש"ח על-פי אמירה של ב"כ המשיב בדיון - ובקשתו זו נדחתה ע"י כב' השופט אזר ביום 3.11.03. בהחלטה זו נאמר: "התובענה היא לפירוק שותפות ואינה כוללת עתירה לסעד קונקרטי".

            יכול היה ב"כ המבקשת לעתור כבר אז לתיקון התובענה בהתאם, אך הוא לא עשה כן, ונותר צמוד לתובענה שאינה תואמת עוד את המצב האמיתי.